עדי.ר- מקרה אישי
כבר בגיל צעיר סבלתי מעודף משקל. לא הייתי שמנה, אך לא פעם סבלתי מהצקות בכל הקשור למשקל שלי. אפשר לומר שזה הפריע לי ברמה מסויימת, אך בתור ילדה לא עשיתי עם זה משהו מיוחד, וגם בבית המשפחה לא עשתה מזה עניין ככה שלא היה לי איזה תמריץ להפחית משקל, או לעשות דיאטה. כשעברתי לחטיבה הנושא של המשקל הפריע לי יותר ולמעשה כבר בחופש הגדול בין כיתה ח' ל – ט', התחלתי דיאטה ואפילו הצלחתי לרדת מעט, אבל תוך חודש-חודשיים חזרתי למשקל הקודם ומשם עד כיתה י"א המצב הזה חזר על עצמו. בכל התקופה הזו לא הרגשתי איזו השפעה מבחינה חברתית. ניסיתי דיאטות שונות, חלק מוזרות ואפילו מסוכנות, אבל איכשהו תמיד מצאתי את עצמי עולה שוב במשקל גם אם הצלחתי לרדת כמה קילוגרמים. לקראת סוף כיתה י"א, עם הבגרויות והלחץ ומסיבות אישיות נוספות, המצב החמיר ומבלי לשים לב מצאתי את עצמי במשקל של יותר מ – 75 קילוגרמים בגובה של 1.67 בערך. המשקל הזה נשאר עד לצבא בערך, וגם שם העליתי עוד כמה קילוגרמים עד שמצאתי את עצמי שמנה. אפשר להגיד שבשלב הזה זה הפריע לי מאוד. הרגשתי את זה גם ברמה החברתית ובכלל, ההרגשה האישית שלי כלפי איך שנראיתי, היתה גרועה. לא יודעת איך, ואולי היה לזה קשר לחברה שראיתי שרזתה משמעותית מהפעם האחרונה שנפגשתי איתה, החלטתי חצי שנה אחרי השחרור, לעשות דיאטה, אבל הפעם בכוונה שלא לחזור שוב למשקל הישן. בניגוד לפעמים הקודמות הלכתי להתייעץ עם דיאטנית, שאחרי שני מפגשים בנתה עבורי תוכנית הרזיה מאוזנת כשהמטרה שלי היתה להוריד 15 קילו בערך, ולהיות ברמות של BMI סביב 23. מבלי להיכנס לתפריט הדיאטה אני יכולה להגיד שהדיאטה כללה הרבה ירקות, שילוב הדרגתי של פעילות גופנית (בהתחלה הליכות ואח"כ גם אירובי), והפחתה משמעותית של שטויות ונשנושים בין הארוחות. את המשקל הצלחתי להשיג לאחר כחצי שנה, והיו שנה וחצי אחרי אני יכולה להגיד בסיפוק שאני מצליחה לשמור על המשקל וזה גם לא קשי לי במיוחד. הקושי האמיתי היה בעיקר בהגעה למסקנה, שזה מה שאני רוצה לעשות וקוש נוסף היה אחרי משהו כמו חודש שהיה לי קשה להתרגל לזה שהמשקל יורד לאט. אבל עם הרבה תמיכה מחברות ואמא שלי, גם זה עבר… הטיפ העיקרי שלי הוא לרצות. אם תרצו אין זו אגדה, והתוצאות בסוף משתלמות במיוחד (המחמאות, הרגשה העצמית, הביטחון, הכיף בלקנות בגדים ועוד ועוד). אשתדל לשלוח פוסט נוסף עוד שנה שנתיים להראות שגם לשמור על תוצאות דיאטה, זה לא דבר בלתי אפשרי!
קטגוריה: סיפורי הצלחה
החלטתי לרדת במשקל- אבל הוזמנתי לחתונה..
החלטתי ואני נחוש לרדת במשקל, אבל שבועיים אחרי הוזמנתי לחתונה מפוארת.. אז מה עושים? איך שומרים על דיאטה במהלך ארוע רב מאכלים, קינוחים ואלכוהול?
אם רוצים לשמור על השפיות, ועל המוטיבציה, חייבים לאפשר לעצמך לאכול קצת יותר במהלך הארוע. אפשר לאכול 1000 עד 1500 קלוריות ולא יקרה שום דבר. בתקופה בה לא הייתי בדיאטה והייתי אוכל בלי חשבון, אני בטוח שבארוע כזה הייתי אוכל כ 3000 עד 4000 קלוריות בלי כל בעיה.
החישוב פשוט: קינוח 200 קלוריות- כפול 5-10 שזה.. ועוד מנה עיקרית 400-600 קלוריות כפול 2-3 ועוד תוספות, סלטים, לחם והכל עם שמן זית, חמאה ורטבים… ואלכוהול: 50-100 קלוריות ל 100 מ"ל, בכל כוס יש 100-200 קלוריות כפול תחשבו לבד..
מה עשיתי בחתונה הזו כדי לשמור על הדיאטה:
לפני הארוע אכלתי מעט יחסית בבוקר ובצהרים. כריך לחם קל עם פסטרמה- פעמיים ושתיתי הרבה קפה, כרגיל, ללא סוכר ועם מעט חלב.
- בארוע- לא נגעתי בלחם בכלל.
- התמקדתי במשהו משביע. בדקתי מה המנות העיקריות ובחרתי את הפחות משמינות והיותר משביעות (סטייק- משביע וממלא)
- לא לקחתי כמעט תוספות, אולי תפוח אדמה אחד וקצת שעועית.
- בכל פעם שמלצר עם מגש הציע לי משהו, סירבתי בנימוס, בלי שבדקתי בכלל על מה מדובר.
- לא מילאתי את הצלחת- שמתי מנה אחת ויותר מאוחר לקחתי נוספת.
- לא שמתי בצלחת שום דבר שאינו חיוני.
- שתיתי דיאט קולה ומים מוגזים סן פלגרינו.
- לא הרשתי לאחרים להביא לי שום דבר.
- לא נגעתי בקינוחים שיש בהם רטבים עשירים ומתוקים.
- אכלתי 2 קינוחים קטנים בטעם שוקולד – וזהו.
- על הבר לא נגעת בזיתים, בסוכריות החמוצות או בממתקים.
- אכלתי אבטיח, קצת סברס אבל לא נגעתי בענבים שהם פצצת קלוריות.
- לא הגזמתי עם אלכוהול (מפסיק לשתות כשעתיים לפני תום הארוע)
- נשארתי בגישה רגועה: לא חייב לטעום מכל דבר, ההנאה הרגעית לא חשובה אלא המטרה של ירידה במשקל, שום דבר לא בורח, אוכל טוב יש בכל מקום, נאכל עכשיו קצת כדי לא להיות רעבים וזה מספיק בהחלט.
- נתתי לעצמי עידודים על האכילה המבוקרת והמתונה .
- החלטתי להפסיק לאכול לגמרי אחרי שעה מסוימת- וזהו.
- בבית- הלכתי לישון ולא עברתי דרך המקרר.
בהצלחה! יש לכם עצות נוספות איך לא להשמין בארועים? שתפו אותנו!
החלטתי לרדת במשקל- אבל הייתי בכנס מקצועי
עם הרבה אוכל, שתייה וקינוחים.
כולם נוהרים אל עבר הקינוחים, אלפי קלוריות מפתות, עוגות, גלידות, שוקולדים.. מה עושים? איך אפשר לשמור על דיאטה בארוע חגיגי שכזה עם כ"כ הרבה פיתויים?
יש פתרון, אפשר להמנע מכל העוגות, הקינוחים והמאכלים המשמינים. פשוט לא נדחפים ונותנים לאחרים לעשות את העבודה. קצת מתעכבים, קצת מחכים בצד, מתעלמים מהמלצרים שמביאים עוד ועוד, עד שמגיעים למצב הזה:
עכשיו כבר אין ברירה, כל המתוקים נחטפו, המגשים רקים ואין יותר צורך להמנע משום דבר.
אגב: במיץ תפוזים שאפשר לשתות חופשי אסור לגעת! רק מים או קפה עם מעט חלב!
החלטתי לרדת במשקל- ויהי מה!
*פוסט אורח בנושא דיאטה*
זהו, הגעתי ל 100 ק"ג שזה BMI של 31.50. אין ספק שזו השמנת יתר, עודף משקל מסוכן, שמן עם כרס, מה שתרצו…
עברתי ברחוב וראיתי איש שמן לבוש חולצת כפתורים שנסגרת בקושי רב על הבטן העגולה והתפוחה שלו והבנתי שאוטוטו אני ככה! גם אני אראה שמן ועגלגל אם לא אעשה שינוי. באותו הרגע החלטתי שזהו, אני לא אגיע למצב הזה, אני יכול לעצור את זה ולהפסיק להשמין. אני לא חייב להיות חזיר שאוכל הכל בלי חשבון, אני יכול לשלוט בזה! אני יכול להגיע כמעט לכל הישג בחיים שאני מעונין בו, לשכנע אנשים ולקוחות בדברים שלא חשבו עליהם, לא תכננו לקנות או לא תכננו לעשות, אני יכול לעשות כמעט כל דבר, אז איך זה שאני לא מצליח למנוע מעצמי להשמין עוד ועוד ולהגיע למשקל המוגזם של 100 ק"ג על מטר שבעים ושמונה, עם בטן כמו של אשה בהריון בחודש 6 ובעיקר מתנשם ומתנשף בכל מאמץ.
התקופה הזו עברה, מהיום אני יורד במשקל ויהי מה, לא חשוב לי שום דבר אחר, זו המשימה שלי לתקופה הקרובה ואעשה הכל כדי להכנס לזה. כשאהיה 85 ק"ג נראה מה הלאה.
איך עושים את זה? איך באמת יורדים במשקל?
נכון, יש כל כך הרבה דיאטות ותפריטי דיאטה. לאכול כף וחצי גבינה ואז 2 פרוסות לחם ובצהריים חזה עוף, שני מסטיקים לקינוח וכל זה. מה השטויות האלו, זה ממש לא מדבר אלי! כל תפריטי הדיאטה מתאימים לאנשים עם כוח רצון, שמכינים אוכל בבוקר להמשך היום, שסופרים קלוריות ויודעים מה ההבדל בין כף קוטג'3 אחוז לשתי כפות קוטג' 1 אחוז. השיטה הזו ממש לא מתאימה לי ואין שום סיכוי בעולם שאוכל לרדת כך במשקל.
מה שאני צריך זה ניעור רציני שיגרום לי לאכול פחות ולהפסיק לזלול אלפי קלוריות כמו איזו חיה קדמונית רגע לפני שאני הולך לישון או בכל פעם שאני עצבני.
כעס ושכנוע עצמי (מוצדק)
עשיתי שיחה נוקבת ביני לבין עצמי. מה צריך להיות הקטע הזה של אכילה כפיתית? איך זה שאני עושה את זה בלי להפסיק? התחלתי לכעוס ולקלל את עצמי על ההתנהגות הטפשית שלי שפוגעת לי בבריאות, מכערת אותי, פוגעת במעמדי וגורמת לי להתלבש בבגדי זלמן מתנפנפים.
"חיממתי" את עצמי על האוכל שעושה לי בעיות, כמה קל להתרגז על משהו, בעיקר כשהצדק איתך. קיללתי את כל המאכלים הטעימים והמפתים ואת עצמי שאוכל אותם בכמויות מטורפות בכל יום. אמרתי לעצמי "לעזאזל עלי ועל האוכל הזה, נשבר לי להיות חזיר, מה זה הזבל הזה, למה אני צריך את זה, בחיי שזה עלה לי על העצבים, אני רוצה לחזור להיות רזה בלי הכרס הנוראית הזו".
כמה עוצמה יש בכעס. הוא מחזיק אותי קצר מאוד ומתגבר על בולמוס האכילה.
אין דרך חזרה
הודעתי לכולם שאני יורד עד 85 ק"ג. מי ששאל אותי איך אמרתי לו שככה החלטתי, אני יורד ויהי מה. מי שזלזל ניתקתי איתו קשר.
לחשוב רזה
מכיוון שאין דרך חזרה התחלתי להבין שאני רזה, אני לא אוהב לאכול כמו שמן ויש לי צורת מחשבה של רזה. כיום אני לא אוכל כשאני עצבני, אני עצבני כאשר אני אוכל!
אני רוצה להרזות ומבחינתי הצלחתי, עכשיו זה רק ענין של זמן שזה יקרה. אני לא עוד האדם השמן שחייב לאכול את כל חבילת הוופלים. הם כבר לא מזיזים לי היום! אני לא נוגע בהם כי הם מפריעים לי במשימה.
בחילה אין סופית
בכל פעם שאני רעב אני מדמיין לעצמי בחילה נוראית, האוכל הזה מגעיל אותי, הוא עושה לי בחילה, הוא רע, הוא נגדי, אני שונא אותו והוא שונא אותי. אני מתחיל להרגיש את החשק לאכול, ואני הופך אותו לבחילה. אני מרגיש את הבחילה בגרון מטפסת לכיוון הלשון ומכווצת אותה.
וגם כאב בטן אין סופי
אני מרגיש את הבטן- היא מתכווצת ומתכווצת ואני מרזה ומרזה.. ההתכווצות כואבת ואם אוכל משהו זה יכאב יותר.
תזונה מסודרת ואחידה
רעב או לא רעב, בחילה אמיתית או מדומה, בטן כואבת או לא, אני מקפיד לאכול משהו בכל 3-4 שעות. אם אפחית יותר מדי הגוף יכנס למצוקה ויתחיל לאגור שומן ולשבש לי את ההרזיה. אם אהיה בתת תזונה רק אזיק לעצמי יותר, לכן מקפיד לאכול – אבל פחות מתמיד. אם הייתי אוכל 2000-3000 קלוריות ביום (ואפילו יותר, למה לשקר לעצמי, כמה קלוריות יש ב 7 חטיפי טוב טעם?) היום אני מרשה לעצמי 1000-1500 תלוי ביום ובנסיבות, זה ממש לא מעט! אפשר לאכול המון ב1000-2000 קלוריות, העיקר לא להכניס לגוף מאות ואלפי קלוריות מיותרים ברגעי חולשה.
אם כבר אוכל, אז משהו יותר בריא, לא טעים? לא נורא
למה לחם לבן? עדיף כהה. למה שתייה ממותקת? עדיף מים או משהו ללא סוכר. אפשר למצוא כאן באתר רשימה עצומה של עצות לדיאטה ותחליפים למוצרים בריאים יותר. פשוט להחליף למזון גרוע פחות. יש הרבה מאוד מוצרי מזון שהערך שלהם גדול משמעותית מאשר מוצרים דומים, אז למה להרוס את הכל עם מאכלים מיותרים? אז מה אם חלקם פחות טעימים. מי אמר שהכל צריך להיות טעים ככל האפשר. אם אוכלים משהו פחות טעים- אוכלים ממנו פחות. ולמה לאכול עוגת שמרים עם שוקולד אם אפשר חתיכת עוגת גבינה או טורט או כלום.
לא חשוב מה קורה- אסור להתיאש
גם אם אני מצליח לרדת במשקל, וגם אם יש תקופה בה המשקל "לא זז" אני נשאר נחוש! דיאטה היא תהליך מורכב במהלכו הגוף מסתגל לתזונה מופחתת מתמיד. לטווח הארוך, אם אוכל פחות מהאנרגיה שאני מוציא- ארזה במשקל ויהי מה. אני נשקל רק פעם בשבוע כדי לראות שלא ירדתי יותר מדי, זה הכל.
* אזהרה- כל המתואר כאן הינו בגדר דיעה אישית ולא נכתב ע"י בעל מקצוע בתחום. שכנוע עצמי עלול לגרום לנזקים או דיאטה חריפה מדי ומסוכנת. הפעל/י שיקול דעת לפני ביצוע דיאטה כלשהי, לרבות לפני מימוש העצות והשיטות המתוארות כאן. יש לגשת לבעל מקצוע רופא או דיאטן לפני ביצוע פעולה כלשהי הכרוכה בתזונה! *
אהבתם? שתפו. רעיונות נוספים, הצעות או ביקורת? כתבו בתגובות.
סיפורי הצלחה הרזיה
כל מי שמנסה לרדת במשקל שומע וקורא על סיפורי הצלחה של הרזייה. תמיד נשמע על המקרים הקיצוניים בהם מאן דהו ירד 40 קילוגרם, אחר ירד 60 קג ומישהי שלישית ירדה 30 קילו בחודשיים… גם תוכניות הטלויזיה העוסקות בהרזייה (למשל התוכנית המוצלחת "לרדת בגדול") מראות לנו סיפורי הצלחה של דיאטה והרזייה אשר הגיעו אליהם באמצעות דיאטה רצינית, ספורט מסיבי ושליטה עצמית יוצאת דופן.
האם סיפורי הצלחה אלו נותנים לך מוטיבציה או מדכאים אותך לפני ביצוע דיאטה? אנו שומעים בתקשורת רק על דיאטות קיצוניות ומקרים חריגים, ולעולם לא על מקרים של אנשים כמוך שירדו 4,5 או 10 ק"ג במקרה הטוב.
ולכן כל סיפורי ההצלחה הדרמטיים אינם מיועדים לקהל הרחב, לאיש מן השורה שמנסה לשפר את בריאותו בדרך בטוחה, קלה ומתונה!
אם סיפורי ההצלחה מעודדים אותך- צפה בהם, ואם לא- התעלם מהם. עליך לעשות דיאטה מתונה שמיועדת לשיפור הבריאות ולא דיאטה קיצונית שמיועדת לזכייה בשעשועון טלויזיה.