בגיל 30 מצאתי את עצמי נאבקת באנורקסיה. זו הייתה ירידה הדרגתית בתזונה נכונה והתדרדרות לאובססיה להיות רזה, ולפני שידעתי זאת, נקלעתי למעגל של אכילה מגבילה ופעילות גופנית מוגזמת. הייתי שקועה במחשבות על אוכל ומשקל, וירדתי במשקל די במהירות.
ידעתי שמשהו לא בסדר, אבל לא יכולתי להפסיק. פחדתי לעלות במשקל ולהיות "שמנה". הרגשתי שאיבדתי שליטה על החיים שלי ועל הגוף שלי. הייתי כל הזמן עייפה וחלשה, השיער והעור שלי הפכו ליבשים. התקשיתי להתרכז ותמיד היה לי קר.
רק לאחר שחברה התערב והאיצה בי לבקש עזרה, הבנתי סוף סוף את חומרת המצב שלי. אושפזתי בבית חולים שם קיבלתי טיפול באנורקסיה הארורה. זה היה תהליך קשה, ולקח הרבה עבודה עצמית, אך לאט לאט התחלתי להתאושש.
הצעד הראשון בהחלמה שלי היה ללמוד מחדש איך לאכול בצורה נורמאלית. הייתי צריכה להתחיל באכילת ארוחות קטנות וקבועות, ולהגדיל בהדרגה את כמות המזון שצרכתי. הייתי צריכה גם ללמוד איך להקשיב לגוף שלי ולהבין מתי הוא רעב או שבע. זה היה תהליך קשה, מכיוון שהיחסים שלי עם אוכל התעוותו כל כך.
קיבלתי גם טיפול וייעוץ כדי לעזור לי להבין ולטפל בבעיות הרגשיות והפסיכולוגיות הבסיסיות שהובילו לאנורקסיה שלי. למדתי שהאנורקסיה היא דרך בשבילי להתמודד עם תחושות של לחץ וחוסר ביטחון, ושאני צריכה למצוא דרכים בריאות להתמודד עם הרגשות האלה.
כשהתחלתי לעלות במשקל, נאבקתי ברגשות של פחד ואשמה. פחדתי להיות "שמנה" שוב, והרגשתי אשמה על שנתתי לעצמי להיות כל כך רזה. אבל ידעתי שאני צריכה להמשיך, ושאני חייבת לסמוך על תהליך ההחלמה.
אחד החלקים המאתגרים ביותר בהחלמה שלי היה ההתמודדות עם השינויים הגופניים שבאו עם העלייה במשקל. הגוף שלי השתנה, והיה קשה לקבל ולאהוב את הגוף החדש שלי. אבל לאט לאט התחלתי להבין שהערך שלי לא מוגדר על ידי המשקל שלי או המראה שלי, ושאני צריכה ללמוד לאהוב ולקבל את עצמי כפי שאני.
באמצעות הרבה עבודה קשה ותמיכה, הצלחתי להתגבר על האנורקסיה ולחזור למשקל בריא. זה היה מסע לא קל, והיו מקרים שרציתי לוותר, אבל ידעתי שחייבים להמשיך.
היום אני שמחה לומר שחזרתי למשקל תקין ואני מסוגלת ליהנות מחיים נורמליים. יש לי מערכת יחסים בריאה עם אוכל ואני כבר לא מפחדת ממחשבות על משקל ודימוי גוף. למדתי להעריך את הגוף שלי על מה שהוא, ולאהוב ולקבל את עצמי כפי שאני. פשוט לא אכפת לי מה אנשים יחשבו עלי.
אני רוצה להדגיש כי אנורקסיה היא הפרעה חמורה בבריאות הנפש, והיא דורשת עזרה מקצועית כדי להתגבר עליה. אם אתם או מישהו שאתם מכירים מתמודד עם הפרעת אכילה, אנא פנו לעזרה בהקדם האפשרי. החלמה אפשרית, אבל זה דורש זמן ומאמץ.
אני מקווה שבאמצעות שיתוף הסיפור שלי, אוכל לעזור לאחרים להבין שאפשר להתגבר על האנורקסיה ולהחזיר את השליטה על חייך. צריך להתחשב בבריאות הגוף,לגלות סבלנות עם עצמך ולדעת שאת לא לבד, ומגיע לך להיות שמחה ובריאה.
כחלק מההחלמה שלי, עשיתי גם מאמץ מודע להקיף את עצמי באנשים חיוביים ותומכים. חיפשתי חברים ובני משפחה שהבינו ותמכו במסע שלי, והקפדתי להימנע מאלה שלא. זה היה חשוב לי כי ידעתי שאני צריכה להיות מוקפת באנשים שירימו אותי ויעזרו לי להישאר במסלול.
התחלתי להתמקד גם בטיפול עצמי ואהבה עצמית. התחלתי לתרגל מיינדפולנס ומדיטציה, וגיליתי שזה עזר לי להרגיש יותר מבוססת ומרוכזת. התחלתי גם לעשות דברים שגרמו לי להרגיש טוב, כמו ללכת לטיולים, לקרוא ולהאזין למוזיקה. פעילויות אלו עזרו לי להירגע ולהוריד את דעתי מהפרעת האכילה שלי.
התמקדתי גם בבניית מערכת יחסים בריאה עם הגוף שלי. זה כלל פעילות גופנית, אבל לא בצורה של אימונים מוגזמים ומענישים. התחלתי לעשות תרגילים שנהניתי מהם, כמו יוגה, שחייה וריקוד. זה עזר לי לבנות כוח ולהתחיל להרגיש טוב בגוף.
בסופו של דבר, זה לקח זמן והרבה עבודה קשה, אבל הצלחתי להתגבר על האנורקסיה שלי. למדתי שההחלמה היא לא תהליך ליניארי ויש נסיגות והתמודדויות בדרך. עם זאת, בעזרת אנשי מקצוע וסביבה תומכת, הצלחתי להחזיר את השליטה על חיי ולחיות שוב חיים מאושרים ובריאים.
מגיע גם לך להיות בריאה וגם לך בריא ולשמור על הגוף שלכם, ובתכלס, הדעה של מי שמסתכל עלי ממש לא מענינת אותי היום. החלטתי פשוט להיות שלמה עם עצמי.