כל מי שמכיר אותי יודע שהמילה "טקסיות" הומצאה עבורי. החיים שלי הם טקס רודף טקס.
כל חיי אני בחזרה גנרלית לקראת הטקס היום יומי שלי.
אני חיה במען מרובע שווה צלעות שאינו משתנה לעולם, אלא אם אני מחליטה שהמרובע משתנה במעט והופך למשושה. וזה הכי רחוק שאני יכולה לשחרר מעצמי. להמשיך לקרוא החיים שלי הם טקס רודף טקס
אני רעבה.
הרבה זמן לא הצהרתי בפני אף אחד על רעב פיזי ובטח לא על רגשי.
אני מאוד רעבה. אני רוצה להכניס לשלד שלי ששוקל 50 ומשהו קילו קצת אוכל.
אוכל אמיתי. כזה שמבשלים אותו על הגז והוא מבעבע ועושה קולות של בלו בלו ובלה בלה. כזה שזורקים עליו כמה צבעים של תבלינים שלעיתים קרובות פג תוקפם בארון אבל שמים אותם בכל זאת. להמשיך לקרוא אני רעבה.
יש לי תחביב מהנה. התחביב שלי זה להכיר אנשים חדשים ולבדוק איך הם מתנהלים מול אוכל. מה הם מעדיפים לשים בצלחת הבוקר שלהם? מה הם מעדיפים לזרוק לעגלת קניות בסופר? איך הם אוהבים לאכול את הלחם עם או בלי הקשה? האם הם מתפרעים על שולחן הקינוחים במלון, האם הם נוהגים להבריח בגטים ופירות לתיקים שלהם? האם במהלך הארוחה הם שותים תה או קפה או יין? האם הם מדברים תוך כדי ארוחה? האם הם יושבים בשיכול רגליים או האם להמשיך לקרוא התחביב שלי זה להכיר אנשים חדשים ולבדוק איך הם מתנהלים מול אוכל
מהבוקר אני חושבת עליה. אני מתכוננת לקראתה. אני בודקת שהיא נמצאת, שלא ברחה, שלא נחטפה שלא ננגסה שלא נמרחה. בבקשה שתישאר בתולית בשבילי.
ואז הגיעה השעה המיוחלת, השעה שלה חיכיתי שבוע שלם. להמשיך לקרוא ואז הגיעה השעה המיוחלת, השעה שלה חיכיתי שבוע שלם.
