החיים שלי הם טקס רודף טקס

כל מי שמכיר אותי יודע שהמילה "טקסיות" הומצאה עבורי. החיים שלי הם טקס רודף טקס.

כל חיי אני בחזרה גנרלית לקראת הטקס היום יומי שלי.

אני חיה במען מרובע שווה צלעות שאינו משתנה לעולם, אלא אם אני מחליטה שהמרובע משתנה במעט והופך למשושה. וזה הכי רחוק שאני יכולה לשחרר מעצמי.

פריכיות

פריכיות

הטקסים בחיי עזרו לי להישמר מכל צרה שלא תבוא חס וחלילה. אם זה לקום לגן ולצעוד אך ורק על הבלטות האדומות (כדי שהגננת תאהב אותי) אם זה לשים בקלמר עיפרון מחודד עם מחק לעוס (כדי שאצליח במבחן בחשבון) אם זה ללבוש את החזיה עם הברזל השבור (שהדייט יהיה מוצלח), אם זה לאכול גלידה 4 פעמים (כדי שהמאזניים בקופת החולים יראו שירדתי במשקל) טקסים כאלה ואחרים שנועדו לשמור על השלמות וההצלחה שלי.

במבט לאחר, הטקסים הורסים לי את החיים ואינם שומרים עלי בשום צורה. טקסי תקופת הילדות אמנם נפרדו ממני לשלום אך טקסי האוכל לא מעונינים להפרד ממני בשום אופן. הכסף שלי דווקא כן נפרד ממני בעודו מממן פסיכולוגים, מאמנים, תזונאיות פרטיות, דיאטניות ריגשיות, NLP, CBT, שיחות עם קבוצות, הילינג, פרחי פאך, נטופרופת מוסמך.. הכל עזר כמו כוסות רוח למת.

אין יום שאני לא פותחת את הבוקר בצעידת בוקר עם 5 סוכריות בכיס.

חותכת תפוח לפלחים ממוספרים (חייב להיות אי זוגי)

אוכלת 5 פרוסות לחם בלבד.

טובלת קובית שוקולד במים רותחים וישר לאחא מכן לוגמת לגימה מכוס מים רותחים , לגימה ממים קרים, לגימה ממים רותחים, לגימה ממים קרים. לגימה ממים רותחים… ומה קורה לאחר 2 שורות שוקולד פרה אתם שואלים? איך אצם הרגשתם כשחיסלתם סיר שלם של חמין … אז כך גם אני מרגישה אחרי הטקס הבלתי נמנע.

אנחנו ממשיכים …

אוכלת 2 פריכיות: האחת עם טחינה וחופן מלח  והשניה ריקה ו…מלח

2 פרוסות לחם המכילות חצי פרוסת דבינה צהובה ונקודת קטשופ מדודה.

עוד 2 פרוסות לחם עם טפטופים מדודים מכפית טחינה.

ועוד פרוסה אחת עם פסטרמה ללא הנקודות הלבנות, ללא הפס הורוד שבפסטרמה  וללא …הפסטרמה עצמה. בקיצור פרוסה ללא…

אחרי כל ארוחה – מוצצת סוכריה ולועסת ביחד שני מסטיקים

והכי הכי חשוב – כל יום חייבת לצעוד בדיוק 40 דקות וחלילה שאפחית ולו דקה אחת.

כשטיילתי עם בן זוגי לחיים בארצות הברית. השתוללתי, פחדתי, נלחצתי, תקפתי, התחרפנתי וידעתי בתוך תוכי שאני בגמילה מהטקסים. רציתי כבר לחזור הביתה לפריכית עם הטחינה ולבקבוק מים אחרי השוקולד הטבול במים רותחים.

בעצם, זה כל מה שרציתי לחזור אליו. לא לכלב, לא למשפחה, לא לעבודה ולא למלאכה.. רק לטקס המרובע. לסם ששומר עלי בצורה של טקס משוגע.

אז תרשו לי במעמד זה לאחל לעצמי לשנה החדשה 2020..
שהמרובע יהפוך לעיגול.

שאקום בבוקר ולא אהיה חייבת לצעוד 40 דקות.

שאסכים לאכול 7 פרוסות . לאו דווקא מלחם קל.

שאלגום מים, סתם ככה כי אני צמאה.

שאחתוך תפוח עם פירות ואגוזים ואארבב עם יוגורט 5 אחוז שומן

שאשתה שוקו משקית

שאוכל צלחת חמין בשבת

שאסכים לטעום

שאסכים לשחרר את השליטה ואבטל את החזרה הגנרלית לבוקר העתיד לבוא.

כי אין חזרה גנרלית ואי אפשר להתכונן למה שלא ידוע…. כי הרי הרשות נתונה לא?

חג חנוכה שמח ושנה אזרחית "עגולה"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *